כנראה נועדתי להיות פילוסוף, כי בכל אני רואה את המיניאטורה של החיים

29.8.1935

במשך כל הקיץ כתבתי שני שירים בלבד – ליום ההולדת של אמא, והשני – ועליו התביישתי לספר לאיש – שוב על החיים. כנראה נועדתי להיות פילוסוף, כי בכל אני רואה את המיניאטורה של החיים: ביום (בוקר, צהריים וערב) בנהר (מעיין, זרימה ושפך) בשנה (אביב, קיץ, סתיו, חורף). בכל אלה יש לידה, חיים ומוות. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

איני יראה לעמוד בפני הדין. חטאתי לשם מטרה ורצוני היה טוב

11.10.1940, ערב יום הכיפורים

רצוני להתוודות, לתת דין-וחשבון לעצמי, לתת דין-וחשבון לאלוהים, זאת אומרת למדוד את חיי ומעשיי לעומת האידיאל הגבוה, הטהור ביותר אשר עומד לפניי. להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה.
אתחיל את הווידוי בשם האנושיות. אין חטא בעולם שאינו נכנס השנה לתור העוונות, שבעתיים יותר מאשר כל השנים. להמשיך לקרוא

מְדוּרוֹת מִלְחָמָה

בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,
בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בָּן-אָדָם. להמשיך לקרוא

לָמוּת?…

לָמוּת… צְעִירָה… לָמוּת… לֹא, לֹא רָצִיִתי
אָהַבְתִּי אֶת הַשֶׁמֶשׁ הַחַמָּה,
הָאוֹר, הַשִׁיר, נִיצוֹץ שֶׁל זוּג עֵינַיִם,
וְלֹא רָצִיתִי הֶרֶס, מִלְחָמָה.
לֹא. לֹא רָצִיתִי. להמשיך לקרוא

שִׁיר לַגָּלִיל

הָרֶיךָ, גָּלִיל, כְּכָל הֶהָרִים.
צָהֹב וְיָרֹק וּסְלָעִים וְכָרִים.
מִבֵּין צַלְעוֹתָיךָ הַצֵּל הַקָּלִיל.
אוּלָם הֶהָרִים – עוֹד לֹא זֶה הַגָּלִיל. להמשיך לקרוא