זוכרת אני מילדותי, שתמיד תיארתי לי את הכל, כל אשר אעשה, בקנה-מידה גדול. כנראה שזהו אחד הקווים בתכונתי המניע אותי ללכת לקיבוץ

28.9.1941, קרית-חיים

[…]
כעת אני בקריה, עוזרת קצת לאילונקה בגן, בלול, בבית, ומגיעה למסקנה שהעבודה במשק קטן אינה לפי טעמי. ובאמת זוכרת אני מילדותי, שתמיד תיארתי לי את הכל, כל אשר אעשה, בקנה-מידה גדול. כנראה שזהו אחד הקווים בתכונתי המניע אותי ללכת לקיבוץ. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

כבר זמן לחזור "הביתה", לקיבוץ, לאווירה שלי. הצעד הראשון – התחדשות – או בשדות-ים או בגינוסר

30.9.1941, ערב יום הכיפורים

גם הערב, ערב יום הכיפורים, מחשבותיי נוהות אליהם. מה איתם? לו ידעתי לפני שנתיים בוודאות שכך יהיה הדבר – האם הייתי עוזבת אותם? – נדמה לי שכן. הלא ידעתי שאפשרות זאת קיימת, ואולי רציתי להשתיק את הפחד הזה בתקוות שוא: בעוד שנה יבוא אחי, אחרי שנתיים – אמא. זה היה נימוק הכרחי כלפי עצמי, כדי להקל עלי את הצעד שלא יכולתי לבטלו בשום אופן: עלייתי לארץ. ובאמת נשאלת השאלה: באיזו זכות חושבת אני להכרחית במידה כזו את עלייתי לארץ? להמשיך לקרוא

אין ללכת אחרי רעיון כתוב בעיניים עצומות ולשכוח בינתיים שהרעיון הוא למען האדם, למען כל פרט, ושתפקיד עיקרי של הקיבוץ הוא לתת סיפוק לחיי חבריו

7.10.1941, קריית חיים

הייתי כשבועיים אצל אילונקה, ומחר אגש לשדות-ים, לקיבוץ. קצת מוזר הדבר לגשת לקיבוץ לגמרי זר וקשה לי להסביר אפילו לעצמי מדוע דווקא שדות-ים. כמובן, לעת-עתה אלך לתקופת ניסיון, אבל מה הן הסיבות שפניתי בראשונה למקום הזה? – חיפשתי קיבוץ צעיר של נוער עובד, בגילי בערך, העומד עוד בהתחלת דרכו, ער במובן התנועתי והחברתי. כל זה נמצא בשדות-ים, לפי מה ששמעתי. ונוסף לכך מושכת אותי תוכנית ההתיישבות בקיסריה. להמשיך לקרוא

נתעורר בי רצון להישאר. לא בגלל יופי הנוף בלבד; ראיתי דבר גדול בראשיתו, ויש לי רצון להשתתף בו

18.10.1941

אתמול היינו בקיסריה בחג המים. בהזדמנות זו ראיתי בפעם הראשונה את הנקודה. היא באמת מקסימה ונתעורר בי רצון להישאר. לא בגלל יופי הנוף בלבד; ראיתי דבר גדול בראשיתו, ויש לי רצון להשתתף בו. כן יודעת אני, שהם זקוקים לי מהרבה בחינות, ואף אני אוכל למצוא כאן הרבה. להמשיך לקרוא

האנשים דורשים חיים מלאים, והקיבוץ, אם ברצונו לעמוד במבחן, צריך לדעת לספק אותם

13.11.1941, גינוסר

יצאתי משדות-ים ורשמים טובים איתי, והזמנות הרבה לחזור אליה. באמת אינני יודעת אם נכון הדבר ללכת מקבוצה שמרגישים בה טוב ולבקר בקבוצה שנייה ושלישית כדי להכירן. קשה להסביר את הסיבה, אבל הרגשתי מין התרחקות והתקררות כלפיהם, או יותר נכון – מצדם. אולי נהגתי באמת יותר מדי "ביתית" – על כל פנים הרגשתי שהגיע הזמן לנתק את הקשרים הקרובים לזמן יותר ממושך, כדי לחדש אותם (מאוחר יותר) כמו שהיו פעם. בכל מקום מוצאים דברים חיוביים ושליליים, ולבסוף קשה להחליט. כעת אני בגינוסר. להמשיך לקרוא

אני חשה כעת על עצמי ובשרי את המלחמה הפשוטה הזאת עם היצר האגואיסטי, התוקף את האדם למרות כל האידיאולוגיה

25.12.1941, שדות ים

הנני שוב בשדות-ים, והפעם לא עוד אורחת, אלא מועמדת. החלטנו, חמש חברות מהמחזור, לבוא הנה. גם אני הייתי בעד המקום הזה, אבל לגבי הקבוצה כולה קבעה החלטתה, או יותר נכון – המלצתה, של רות הקטין ממזכירות הקיבוץ המאוחד. אותי משך עתידה של קיסריה, התפקידים אשר לפניה, המצב ההתחלתי, הרכב החברה. להמשיך לקרוא

בים, ביבשה, באויר, במלחמה ובשלום אנו הולכים כולנו למטרה אחת

שעה לפני היציאה[1], 13.3.1944

חברי קיבוץ קיסריה,
חברים יקרים!

בים, ביבשה, באויר, במלחמה ובשלום
אנו הולכים כולנו למטרה אחת.
כל אחד מאיתנו יעמוד על מקומו –
אין הבדל בין תפקיד ותפקיד.
אזכור אתכם הרבה,
כי זה הדבר שיתן לי כוח.

בברכת חברים חמה –
חנה


[1] באוירון מאיטליה ליוגוסלביה.