לי עצמי לא ברור עדיין מה יחסי לבית-הכנסת, לדת, לאלוהים

18.9.1936

יום שני לראש-השנה. אתמול והיום היינו בבית-הכנסת. לי עצמי לא ברור עדיין מה יחסי לבית-הכנסת, לדת, לאלוהים. אשר לאלוהים (הדבר החמור ביותר), הנני שקטה ביותר. אני מאמינה בו, אם כי אינני יודעת ביטוי לכך. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

לדעתי אין להקפיד על איסורים כאלה. האמונה, במובנה הנעלה, יש לה תוכן וצורה אחרים לגמרי

5.9.1937

ראש-השנה. פיקפקתי אם לכתוב היום, אבל לדעתי אין להקפיד על איסורים כאלה. האמונה, במובנה הנעלה, יש לה תוכן וצורה אחרים לגמרי.
[…]

עורכים לנוער מין תפילה תפלה בציבור, אשר לא תצליח לעורר בנו שום רגש נעלה

27.9.1938

[…]
השאלה המרחפת בחלל היא השאלה הישנה-נושנה: התהיה מלחמה או לא? – לעת עתה דומה שאנו יושבים על חבית מלאה אבק-שריפה. עודני מקווה שהשלום לא יופרע. כנראה, אינני יכולה לתאר לעצמי שבכל-זאת תהיה מלחמה. מובן איפוא שאת שני ימי ראש-השנה לא חגגנו בשקט נפשי ולא היה להם הצביון הרגיל. להמשיך לקרוא

לו רציתי להיות אחרת – לא הייתי יכולה. לא יכולתי שלא לחפש את הנכון בעיניי. ולא יכולתי שלא לנסות להגשים אותו. אין זו זכותי. זה טבעי.

21.9.1941, נס ציונה

ערב ראש השנה; שנתיים מאז עזבתי את הבית. שנתיים רחוקה מן הבית, מאמא; שלוש שנים כבר מאחי, ושנתיים בארץ. לו יכולתי, הייתי כותבת אולי כמה מילים לאמא. יש לי לומר לה כל כך הרבה. קשה לי לומר מה הייתי מדברת עם אמא, לו נפגשנו. הייתי מספרת לה על השנתיים, על החלומות, על התכניות, ההתלבטויות? יכולתי להגיד לה את אשר הרגשתי אתמול, לחץ חזק וקשה. יכולתי לבכות. כי הרגשתי: שתי דרכים עומדות לפני – לחפש את אושרי הפרטי ולהעלים עין מהשגיאות אשר מסביבי או להשקיע כוחות במלחמה הורסת וקשה בעד דברים שהם טובים ונכונים בעיניי. נדמה לי שהברירה אינה בידי. להמשיך לקרוא