בהרים יכולים להאמין וצריך להאמין. בהרים עולה השאלה מאליה: את מי אשלח? – שלח אותי! לשרת את הטוב והיפה. – האוּכל?

5-26.7.1940

במה להתחיל? – כל כך הרבה ראיתי והרגשתי בימים האחרונים. כרגע אנו יושבות בחורשות איקליפטוסים, על-יד כפר-גלעדי. מרים עומדת וחורתת את שמה בעץ, ואני רוצה להיזכר בכל ולכתוב, עד שיבוא איזה אוטו ויקח אותנו הלאה. בשבת, השכם בבוקר, עליתי על ההרים מול כפר-גלעדי. סביבה נפלאה. וברעננות הבוקר הנפלא הבינותי למה קיבל משה את התורה על ההר. רק בהרים אפשר לקבל פקודה מלמעלה, כשרואים כמה קטון האדם, ובכל זאת מרגישים את הביטחון בקירבת האלוהים. על ההר מתרחב האופק בכל המובנים ומבינים את סדר העולם. בהרים יכולים להאמין וצריך להאמין. בהרים עולה השאלה מאליה: את מי אשלח? – שלח אותי! לשרת את הטוב והיפה. – האוּכל? להמשיך לקרוא

התנגדתי באופן אינסטינקטיבי לצורות הריקות של הדת וחיפשתי את התוכן האמיתי, את המוסר הטהור המתבטא במעשה.

2.11.1940

אני חולמת ועושה תוכניות, כאילו לא אירע כלום בעולם; כאילו אין מלחמה והרס, אין אלפי מתים יום יום, אין מטוסים ומפציצים, וגרמניה, אנגליה, איטליה ויוון אינן משמידות זו את זו. רק בארץ-ישראל הקטנה שלנו, שאף היא נתונה בסכנה ושעתידה אולי להימצא במרכז חזית המלחמה – בה כאילו שקט ושלווה. ואני יושבת בתוכה וחושבת על העתיד. ומה אני חושבת על העתיד הפרטי שלי? – להמשיך לקרוא

רצוני להתקשר עם השכבה העובדת בארץ. אני זקוקה להם והם זקוקים לי וזה קובע את מקומי. אך אין זו בחינה תיאורטית בלבד, כי דרכי זו משפיעה על חיי יום-יום שלי וקובעת את יחסי לתופעות, לאנשים, כבר היום

25.2.1941

[…]
ומה איתי? שאלה זו מעלה הרבה פרובלמות לגבי העתיד והן לא כל-כך ברורות לי וקשה למצוא להן פתרון. מבחינה תיאורטית – בחרתי לי חיי עבודה בכפר. רצוני להתקשר עם השכבה העובדת בארץ. אני זקוקה להם והם זקוקים לי וזה קובע את מקומי. אך אין זו בחינה תיאורטית בלבד, כי דרכי זו משפיעה על חיי יום-יום שלי וקובעת את יחסי לתופעות, לאנשים, כבר היום. ובכל זאת אין זו עדיין דרך ההגשמה. לגבי קיבוץ אני מרגישה כאילו זה עשוי להיות ניסיון יפה ומעניין לשנה-שנתיים. אבל קשה לי לתאר את עצמי חיה כל ימיי בקיבוץ. מצד אחד, אני מרגישה את עצמי קשורה לציבור. ועם זאת, כל אדם זקוק לחופש אישי, לשקט, לאפשרות של איניציאטיבה חופשית. יש בי בלבול תכונות. פעם אני מרגישה כך ופעם להיפך. עליי לנסות בכל אופן לחיות בקיבוץ, בכדי לדעת אם חיים אלה מתאימים לי. ואם לא? להמשיך לקרוא

עמדתי מבחינה אידיאולוגית ברורה לי כעת: אני רוצה להצטרף למפעל של הנוער העובד שעתיד להיות ב"קיבוץ המאוחד"

25.8.1941

אילו רציתי לשמור על הסמליות, הייתי דוחה את היומן החדש [תחילת מחברתה הרביעית] עד מועד יציאתי מבית-הספר, המתקרב ובא, אולם אחרי שלושת השבועות שהייתי בחופשה יש הרבה לרשום ולא אוותר על כך למען סמליות כלשהי. כעת בוודאי לא אספיק – הנה מצלצלים לעבודה. אני מנצלת רגע פנוי בכדי לכתוב לפני העבודה כמה מילים ביומני. אתחיל בגשר.
לנו, לשמונה החברות המעוניינות ללכת לקיבוץ המאוחד, או ביתר דיוק, למפעל של הנוער העובד, נערך סמינר, לשם הכרת הדרך הקיבוצית ומפעל צעיר כאחד. להמשיך לקרוא

זוכרת אני מילדותי, שתמיד תיארתי לי את הכל, כל אשר אעשה, בקנה-מידה גדול. כנראה שזהו אחד הקווים בתכונתי המניע אותי ללכת לקיבוץ

28.9.1941, קרית-חיים

[…]
כעת אני בקריה, עוזרת קצת לאילונקה בגן, בלול, בבית, ומגיעה למסקנה שהעבודה במשק קטן אינה לפי טעמי. ובאמת זוכרת אני מילדותי, שתמיד תיארתי לי את הכל, כל אשר אעשה, בקנה-מידה גדול. כנראה שזהו אחד הקווים בתכונתי המניע אותי ללכת לקיבוץ. להמשיך לקרוא

כבר זמן לחזור "הביתה", לקיבוץ, לאווירה שלי. הצעד הראשון – התחדשות – או בשדות-ים או בגינוסר

30.9.1941, ערב יום הכיפורים

גם הערב, ערב יום הכיפורים, מחשבותיי נוהות אליהם. מה איתם? לו ידעתי לפני שנתיים בוודאות שכך יהיה הדבר – האם הייתי עוזבת אותם? – נדמה לי שכן. הלא ידעתי שאפשרות זאת קיימת, ואולי רציתי להשתיק את הפחד הזה בתקוות שוא: בעוד שנה יבוא אחי, אחרי שנתיים – אמא. זה היה נימוק הכרחי כלפי עצמי, כדי להקל עלי את הצעד שלא יכולתי לבטלו בשום אופן: עלייתי לארץ. ובאמת נשאלת השאלה: באיזו זכות חושבת אני להכרחית במידה כזו את עלייתי לארץ? להמשיך לקרוא

אין ללכת אחרי רעיון כתוב בעיניים עצומות ולשכוח בינתיים שהרעיון הוא למען האדם, למען כל פרט, ושתפקיד עיקרי של הקיבוץ הוא לתת סיפוק לחיי חבריו

7.10.1941, קריית חיים

הייתי כשבועיים אצל אילונקה, ומחר אגש לשדות-ים, לקיבוץ. קצת מוזר הדבר לגשת לקיבוץ לגמרי זר וקשה לי להסביר אפילו לעצמי מדוע דווקא שדות-ים. כמובן, לעת-עתה אלך לתקופת ניסיון, אבל מה הן הסיבות שפניתי בראשונה למקום הזה? – חיפשתי קיבוץ צעיר של נוער עובד, בגילי בערך, העומד עוד בהתחלת דרכו, ער במובן התנועתי והחברתי. כל זה נמצא בשדות-ים, לפי מה ששמעתי. ונוסף לכך מושכת אותי תוכנית ההתיישבות בקיסריה. להמשיך לקרוא