מנצלת אני את העובדה שבסביבה אין מבינים הונגרית ואני מאַחלת לפרה את אשר לא אוכל עוד לבטא בעברית – כי טרם למדתי לקלל בשפתנו

נהלל, 10.1.1940

[לאמא]

עבודתי – מה חמודה היא. ברחצי את הפרות אני לובשת מכנסיים, חוגרת סינר-גומי ונועלת מגפיים. ולא אירא. לא תכיריני, אמא. מהרהרת אני בחברותי לשעבר בכיתה, כיצד היו מעקמות חוטמן אילו ראוּני עובדת עבודה, שלי היא מובנת מאליה. ואם פרה מתעקשת ולא תאבה לקום, להרים את רגליה, או לציית לבקשתי, למרות בעיטותי ונענועי, מנצלת אני את העובדה שבסביבה אין מבינים הונגרית ואני מאַחלת לפרה את אשר לא אוכל עוד לבטא בעברית – כי טרם למדתי לקלל בשפתנו. ולמזלי, אף הפרות אינן מבינות את קללותי, וכך שורר בינינו יחס ידידותי.

מודעות פרסומת