אל האמונה הצרופה מגיעים, לדעתי, רק דרך הרהורים ופקפוקים

1.10.1938

יום שבת-תשובה. צריכה הייתי ללכת לבית-הכנסת. במקום זה חרזתי שיר ועכשיו אנסה קצת לפשפש במעשי. במה להתחיל? להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

האמונה נחוצה מאוד לאדם, וחשוב שתהיה לו הרגשה שחייו אינם מיותרים, אינם חולפים לריק, שהוא ממלא תפקיד. את כל אלה נותנת לי הציונות

27.10.1938

אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. מלה זו אומרת הרבה מאוד. אומר בקיצור מה משמעותה בשבילי: אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה. נקל להבין שרעיון זה לא נולד בן-לילה. להמשיך לקרוא

אנו רוצים להקים בית לרוח היהודית ולעם היהודי. הפתרון כה ברור: אנו צריכים מדינה עברית

פורים, 1939 [נאום בחוג לתנ"ך, נמצא בעיזבונה, בשם "מחשבות לביסוס הציונות"]

כל מי שהעלה בהונגריה לפני חמש שנים, או אפילו לפני שנתיים, את האידיאל הציוני – הייתה דעת-הקהל היהודית דנה אותו כבוגד במולדת, או שמה אותו לצחוק, כאילו הוא מטורף או הוזה הזיות, ובשום פנים לא הייתה נכונה להטות לו אוזן קשבת. אך היום, וייתכן שמחמת הפורענויות, מתחילים גם יהודי הונגריה להתענין בבעיות הציונות. על-כל-פנים נדמה להם שהם עושים כזאת בשעה שהם שואלים: מה גודלה של פלשתינה, לכמה אנשים יש בה מקום, והיש מקום גם בשבילם בארץ הנבנית? אבל השאלה הנשאלת פחות מכול היא השאלה: מה מטרת הציונות ומה היסוד לרעיונה? ואני רוצה להתעכב דווקא על שאלה זו, שהיא לדעתי החשובה מכולן. כי מי אשר יבין וירגיש זאת, – היה יהיה ציוני, בלי קשר עם השאלות הנזכרות להמשיך לקרוא

אם נעמוד בשעת קריאת ספר או נוכח פקיעתו של פרח, פנים-אל-פנים עם אלוהים, ידוע נדע שעמדנו במבחן לתורת הדת

1939, יוני

בשיעור האחרון לדת נפרדתי ממורתי גיאורגי במילים הבאות:
לפני שמונה שנים, בשעה שחיכינו במתיחות מעורבת בסקרנות לשיעור הראשון, נראה במרחב בלתי-מושג היום בו נבוא להיפרד ממנה, כדי להביע לה תודתנו.
היום, לאחר שמונה שנים, אנו חשים, שהזמן היה בעל שיעור עצום, לא מבחינת דפי הלוח, אלא מבחינת השינויים שחולל בנפשותינו. להמשיך לקרוא

הנני בעמק-יזרעאל, בנהלל. סוף-סוף הגעתי הביתה, לארץ-ישראל

23.9.1939, נהלל

היום עליי לכתוב שוב הונגרית, כי הרבה דברים עליי לכתוב. כה רבים הם הרעיונות המתרוצצים במוחי, עד כי שפתי העברית דלה מהביעם. היום – יום הכיפורים, וברצוני לבטא באופן בהיר את מחשבותיי. מה מאוד רוצה הייתי להנציח בלב את רשמי הימים הראשונים שלי בארץ. זה ארבעה ימים הנני נמצאת כאן. לפניי, במרחק לא גדול, מטפס "צבר" קטן על עץ זית. מסביב עצים אופייניים לא"י. הנני בעמק-יזרעאל, בנהלל. סוף-סוף הגעתי הביתה, לארץ-ישראל. להמשיך לקרוא

ברחל אני מרגישה הרבה, בבובר אני מבינה הרבה דברים שעד כה לא ידעתים, על היהדות ועל עצמי. במובן זה שבובר מבין את היהדות, אני יהודייה ממש

26.5.1940

[…] אני קוראת בספרים נהדרים: "שירי רחל" וגם ספר משל בּוּבֶּר: "דברים על היהדות" (בגרמנית). שניהם אומרים לי כל-כך הרבה, ומובן מאליו מבחינות שונות. ברחל אני מרגישה הרבה, בבובר אני מבינה הרבה דברים שעד כה לא ידעתים, על היהדות ועל עצמי. במובן זה שבובר מבין את היהדות, אני יהודייה ממש. קריאה זו גורמת לי שמחה. האם אין עלינו ליצור תמיסה מאוחדת ומרוכזת, אשר תוכל לפעול בבוא זמנה – נוער עברי? גם עד עכשיו הרגשתי בי את היהדות, אבל לקבל הסברה על דברים פנימיים כאלה, זה הרבה יותר ממה שספר יכול לתת. ואני ממשיכה לקרוא בו עכשיו.

לא תפילה, לא צום, לא קרבן על מזבח יביאו גאולה לעולם, אלא המוסר הטהור המתבטא במעשה.

ז' תשרי תש"א [קטע מחיבור]

[…] את הגאולה של היהדות לא יביא משיח אחד. אמנם יש תקופות בתולדותינו המצפות לבוא המשיח בדמות אדם יחיד, אך בעצם מדובר על תקופת המשיח, שעל כל אדם לקרב אותה על-ידי מעשיו. לא תפילה, לא צום, לא קרבן על מזבח יביאו גאולה לעולם, אלא המוסר הטהור המתבטא במעשה. להמשיך לקרוא