כיום אינני רואה היגיון בהתגרויות, המכוונות להראות ל"עולם" את התנגדותנו. חבל על כל טיפת דם שנשפכת לשווא

6.3.1940

מה לכתוב? – בעולם מתרחשים כל-כך הרבה מאורעות שקשה להסבירם. רק בימים אלה אושר ה"ספר לבן". גל של מרירות והתנגדות גאה ברחבי היישוב. הפגנות, קרבנות, עוצר. המצב חסר-תקווה. לא רק ההמונים המאוכזבים דורשים את ההתנגדות לשלטון הבריטי, אלא גם מנהיגי הישוב. איני יודעת מדוע, אם מפני אהבת הארץ או מחמת הפחד מפני התנגשויות – אינני יכולה להסכים לעמדה זו. היא תוביל רק לשפיכות-דמים מיותרת ולא תביא את התועלת המבוקשת. לדעתי, יש להתחיל מיד בעבודה התיישבותית בממדים הרבה יותר גדולים מאשר עד היום. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

בהרים יכולים להאמין וצריך להאמין. בהרים עולה השאלה מאליה: את מי אשלח? – שלח אותי! לשרת את הטוב והיפה. – האוּכל?

5-26.7.1940

במה להתחיל? – כל כך הרבה ראיתי והרגשתי בימים האחרונים. כרגע אנו יושבות בחורשות איקליפטוסים, על-יד כפר-גלעדי. מרים עומדת וחורתת את שמה בעץ, ואני רוצה להיזכר בכל ולכתוב, עד שיבוא איזה אוטו ויקח אותנו הלאה. בשבת, השכם בבוקר, עליתי על ההרים מול כפר-גלעדי. סביבה נפלאה. וברעננות הבוקר הנפלא הבינותי למה קיבל משה את התורה על ההר. רק בהרים אפשר לקבל פקודה מלמעלה, כשרואים כמה קטון האדם, ובכל זאת מרגישים את הביטחון בקירבת האלוהים. על ההר מתרחב האופק בכל המובנים ומבינים את סדר העולם. בהרים יכולים להאמין וצריך להאמין. בהרים עולה השאלה מאליה: את מי אשלח? – שלח אותי! לשרת את הטוב והיפה. – האוּכל? להמשיך לקרוא