כנראה נועדתי להיות פילוסוף, כי בכל אני רואה את המיניאטורה של החיים

29.8.1935

במשך כל הקיץ כתבתי שני שירים בלבד – ליום ההולדת של אמא, והשני – ועליו התביישתי לספר לאיש – שוב על החיים. כנראה נועדתי להיות פילוסוף, כי בכל אני רואה את המיניאטורה של החיים: ביום (בוקר, צהריים וערב) בנהר (מעיין, זרימה ושפך) בשנה (אביב, קיץ, סתיו, חורף). בכל אלה יש לידה, חיים ומוות. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

האדם העולה על הבינוני סובל בדרך-כלל מכאובים גדולים יותר, אך הוא זוכה גם לשמחה גדולה יותר

3.8.1936

ושוב: לא מרפה ממני השאיפה להיות סופרת. כל ערב אני מתפללת שיעניק לי אלוהים כשרון ספרותי. איני יודעת אם הדבר נובע מתוך רצון להצטיין, אבל הרגשה כה נהדרת היא, לכתוב דבר טוב. כדאי לאסור את עצמך למלחמת הכתיבה. האדם העולה על הבינוני סובל בדרך-כלל מכאובים גדולים יותר, אך הוא זוכה גם לשמחה גדולה יותר. להמשיך לקרוא

אל האמונה הצרופה מגיעים, לדעתי, רק דרך הרהורים ופקפוקים

1.10.1938

יום שבת-תשובה. צריכה הייתי ללכת לבית-הכנסת. במקום זה חרזתי שיר ועכשיו אנסה קצת לפשפש במעשי. במה להתחיל? להמשיך לקרוא

האמונה נחוצה מאוד לאדם, וחשוב שתהיה לו הרגשה שחייו אינם מיותרים, אינם חולפים לריק, שהוא ממלא תפקיד. את כל אלה נותנת לי הציונות

27.10.1938

אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. מלה זו אומרת הרבה מאוד. אומר בקיצור מה משמעותה בשבילי: אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה. נקל להבין שרעיון זה לא נולד בן-לילה. להמשיך לקרוא

עוד לא ברור לי באיזה מקצוע אבחר. דבר אחד רוצה אני – לעבוד לא רק לטובתי, אלא לטובת כל העם היהודי

12.11.1938

[…]
לפני הצהריים השתתפנו, נציגי ארבע הכיתות הגבוהות, עשרה מכל כיתה, בישיבה החגיגית של בית הנבחרים. הדבר היה מעניין מאוד, אבל עלי להוסיף שזיקתי לציונות נותנת לי הרבה יותר מבחינה נפשית. אני לומדת עברית וקוראת הרבה על ארץ-ישראל. מלבד זאת, אני נהנית מספרו של סאצקאני, "עם המזרח" (ספר חשוב, הוא נוגע בדברים יסודיים של חיי כל אומה). אפשר לומר שבדרך-כלל אני קוראת עכשיו הרבה יותר מאשר קודם לכן, וגם ביתר רצינות. אני מתכוננת לחיים הארצישראליים בהחלטיות ובשיטתיות. להמשיך לקרוא

תאי השורש שבקצהו, החודרים ראשונים לאדמה, מפלסים דרך לשורש כולו, אבל הם עצמם נהרסים בינתיים. המורה שלנו עצמו השתמש בהשוואה זו: הם חלוצי הצמח

10.4.1940

וכעת אוסיף כמה מילים. לפעמים אני גם מהרהרת. המחשבות נובעות בעיקר מחיי היום-יום שלי, והן חוזרות תמיד ל"אידיאל" שלי. הנה בפעם האחרונה עבדתי במחסן של עצי-פרי. ביררתי אשכוליות וסידרתי אותן. את היפות והטובות שמתי למטה, ואת הפצועות והקטנות למעלה. ופתאום חשבתי: גם אלוהים ערך בצורה כזו את עמנו. למטה שם את החזקים כדי שיוכלו לשאת את העומס של בניין-הארץ, ולמעלה – נשארו החלשים. ובלבי נולדה משאלה: אלוהים, תן שעמנו יהיה כולו פרי שלם ללא פגם להמשיך לקרוא

לא תפילה, לא צום, לא קרבן על מזבח יביאו גאולה לעולם, אלא המוסר הטהור המתבטא במעשה.

ז' תשרי תש"א [קטע מחיבור]

[…] את הגאולה של היהדות לא יביא משיח אחד. אמנם יש תקופות בתולדותינו המצפות לבוא המשיח בדמות אדם יחיד, אך בעצם מדובר על תקופת המשיח, שעל כל אדם לקרב אותה על-ידי מעשיו. לא תפילה, לא צום, לא קרבן על מזבח יביאו גאולה לעולם, אלא המוסר הטהור המתבטא במעשה. להמשיך לקרוא