האם לא הייתה זו רומנטיקה טיפשית, נגד האינסטינקט, לעזוב את החיים הקלים, לבחור בחיים של עבודה קשה, כפועלת?

17.2.1940

לפני כמה ימים נפל מבטי על שני דברים: על גלויה מבודפשט, ששלחה אווה מנשף של איזו חברה, ובמקרה, מבלי להרגיש, עבר המבט אל ידיי, הפצועות מעבודה. לרגע שאלתי את עצמי את השאלה: האם לא הייתה זו רומנטיקה טיפשית, נגד האינסטינקט, לעזוב את החיים הקלים, לבחור בחיים של עבודה קשה, כפועלת? להמשיך לקרוא

רצוני להתקשר עם השכבה העובדת בארץ. אני זקוקה להם והם זקוקים לי וזה קובע את מקומי. אך אין זו בחינה תיאורטית בלבד, כי דרכי זו משפיעה על חיי יום-יום שלי וקובעת את יחסי לתופעות, לאנשים, כבר היום

25.2.1941

[…]
ומה איתי? שאלה זו מעלה הרבה פרובלמות לגבי העתיד והן לא כל-כך ברורות לי וקשה למצוא להן פתרון. מבחינה תיאורטית – בחרתי לי חיי עבודה בכפר. רצוני להתקשר עם השכבה העובדת בארץ. אני זקוקה להם והם זקוקים לי וזה קובע את מקומי. אך אין זו בחינה תיאורטית בלבד, כי דרכי זו משפיעה על חיי יום-יום שלי וקובעת את יחסי לתופעות, לאנשים, כבר היום. ובכל זאת אין זו עדיין דרך ההגשמה. לגבי קיבוץ אני מרגישה כאילו זה עשוי להיות ניסיון יפה ומעניין לשנה-שנתיים. אבל קשה לי לתאר את עצמי חיה כל ימיי בקיבוץ. מצד אחד, אני מרגישה את עצמי קשורה לציבור. ועם זאת, כל אדם זקוק לחופש אישי, לשקט, לאפשרות של איניציאטיבה חופשית. יש בי בלבול תכונות. פעם אני מרגישה כך ופעם להיפך. עליי לנסות בכל אופן לחיות בקיבוץ, בכדי לדעת אם חיים אלה מתאימים לי. ואם לא? להמשיך לקרוא

עמדתי מבחינה אידיאולוגית ברורה לי כעת: אני רוצה להצטרף למפעל של הנוער העובד שעתיד להיות ב"קיבוץ המאוחד"

25.8.1941

אילו רציתי לשמור על הסמליות, הייתי דוחה את היומן החדש [תחילת מחברתה הרביעית] עד מועד יציאתי מבית-הספר, המתקרב ובא, אולם אחרי שלושת השבועות שהייתי בחופשה יש הרבה לרשום ולא אוותר על כך למען סמליות כלשהי. כעת בוודאי לא אספיק – הנה מצלצלים לעבודה. אני מנצלת רגע פנוי בכדי לכתוב לפני העבודה כמה מילים ביומני. אתחיל בגשר.
לנו, לשמונה החברות המעוניינות ללכת לקיבוץ המאוחד, או ביתר דיוק, למפעל של הנוער העובד, נערך סמינר, לשם הכרת הדרך הקיבוצית ומפעל צעיר כאחד. להמשיך לקרוא

הכינור – מחזה מחיי הקיבוץ. תמונה ראשונה

המקום: דירת משפחת שטרן.

בחדר: שולחן, ארון, ספה, כיסאות, שולחן קטן לטלפון על הקיר, כמה תמונות. הריהוט בטעם, מעיד על אמידות. על השולחן מזוודה פתוחה, על הספה ועל הכיסאות מפוזרים חפצים שונים, הארון פתוח. על הבמה – יהודית ואמה, גברת שטרן. שתיהן אורזות. גב׳ שטרן (אשה בת ארבעים; גבוהה, שקטה, אצילה בהופעתה) עומדת לפני המזוודה. להמשיך לקרוא

הכינור – תמונה שניה

המקום: צריף חדר-האוכל בקיבוץ. על הבמה: שני שולחנות ארוכים פשוטים וספסלים ארוכים גסים. חלונות בלי וילונות. על הקיר – לוח של סידור-העבודה. לידו – גיזרי עיתונים. ארגז למכתבים. דלת למטבח ודלת החוצה. שולחן אחד נתרוקן מאוכליו: על-יד השולחן השני אוכלים עדיין שלושה חברים וחברה אחת. כלי האוכל פשוטים. להמשיך לקרוא

הכינור – תמונה שלישית

המקום: חדר קטן בעומק הבמה. הריהוט: שולחן בפינה אחת, עליו זר פרחים. כמה כיסאות בלי סדר: שולחן קטן וראי. על אחד הכיסאות מונח כינור ותווים. שתי דלתות: אחת המשמשת לכניסה ואחת מפולשת לבמה. חלון לרחוב. על הבמה עליזה – בחורה כבת 20. לבושה חצאית כחולה וחולצה לבנה. להמשיך לקרוא