רק עכשיו מתחילה אני להבין, מהו להיות יהודי בחברה נוצרית

15.5.1937

באחד הימים דובר בחוג להשתלמות-עצמית על בחירת מזכירה חדשה. המורה בורישקה אמרה שיש להביא בחשבון נימוקים שונים, וביניהם גם זה שהמועמדת תהיה בת לדת הפרוטסטנטית. נימוק זה מובן לגמרי במוסד פרוטסטנטי. ובכל זאת – כה מדכא הדבר. אמנם איני בטוחה, אם אני מתאימה וראויה להיות מועמדת, אבל אם כך [נקבעת הבחירה] הרי איני באה בחשבון כלל. מעתה – קשה לי לקבוע את עמדתי כלפי החוג. האם עלי להמשיך ולפעול להצלחתו, בשעה שידועה לי האווירה השולטת בו, או להסתלק ממנו בכלל? להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הוצע מועמד אחר, בכוונה מפורשת למנוע את בחירתי אני, כיהודיה

16.9.1937, בודאפשט

אירע משהו בלתי נעים: עם הקמת החוג ל"השכלה עצמית" בכיתה, הוצעתי אף אני לתפקיד בהנהגתו. בדרך כלל משלים החוג עם נבחר הכיתה, אבל הנה הוצע מועמד אחר, בכוונה מפורשת למנוע את בחירתי אני, כיהודיה. להמשיך לקרוא

כל אלה הממירים את דתם, את עמם, בעבור מישרה, בעבור חלומות רחוקים, שלעולם לא ישיגום – תלושים יישארו מן הסביבה הנוצרית והיהודית כאחד

[רשימה מעזבונה, סתיו 1938]

עמנו
תשומת לבי נתונה לדמיון הרב בין גורל היהדות לגורל אותם חלקי העם ההונגרי שחיים בניכר, מחוץ למולדתם, כמיעוט בארצות שכנות. נושא העלילה הוא – חיי ההונגרים בטרנסילבניה, ומלחמתם המעציבה, עמידתו ומאבקו של האי ההונגרי הזעיר בים הרומני, המכה בגליו אל חופיו. המחבר [יוסף נירו, "עמי"] מבליט דמות אחת, אדם הבורח מן הקרב. אין הוא יחיד. הבה נעשה אתו הכרות מקרוב. להמשיך לקרוא

עוד לא ברור לי באיזה מקצוע אבחר. דבר אחד רוצה אני – לעבוד לא רק לטובתי, אלא לטובת כל העם היהודי

12.11.1938

[…]
לפני הצהריים השתתפנו, נציגי ארבע הכיתות הגבוהות, עשרה מכל כיתה, בישיבה החגיגית של בית הנבחרים. הדבר היה מעניין מאוד, אבל עלי להוסיף שזיקתי לציונות נותנת לי הרבה יותר מבחינה נפשית. אני לומדת עברית וקוראת הרבה על ארץ-ישראל. מלבד זאת, אני נהנית מספרו של סאצקאני, "עם המזרח" (ספר חשוב, הוא נוגע בדברים יסודיים של חיי כל אומה). אפשר לומר שבדרך-כלל אני קוראת עכשיו הרבה יותר מאשר קודם לכן, וגם ביתר רצינות. אני מתכוננת לחיים הארצישראליים בהחלטיות ובשיטתיות. להמשיך לקרוא

כל מה שיכול להסב לנו, בתורת יהודים, נחמה, שמחה ומעט יופי – מגיע משם, מארץ-ישראל. כאן המצב מחמיר והולך

20.11.1938

רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף: ארץ-ישראל. כל מה שקשור בשאלה זו מדבר אל ליבי – כל השאר אינו חשוב. מובן, שבשיטתיות לומדת אני אך ורק דבר אחד – עברית. אני ממשיכה בלימוד זה באינטנסיביות רבה. אני כבר יודעת מעט. למשל, הנה כמה מילים: "גם יודהת קטן עברית" להמשיך לקרוא

נלאיתי נשוא את חברת המשומדים הריקנית הזאת. הוי, ברצון הייתי כבר נוסעת לא"י

11.12.1938

השעה 9 בבוקר. אי-סדר נורא. רק אני לבדי עדיין אינני ישנה. סוף-סוף התקיים הנשף שלי, או איך לקרוא לכך. רק בשש וחצי בבוקר שכבנו לישון.
קשה לי לקבוע אם הצליח הנשף או לא. בוודאי הייתי שמחה מאוד אילו היה מצליח, אבל דומני שגרם לי אכזבה. וחבל. הן כה שמחתי, התכוננתי, ואינני יכולה להשיג מהי הסיבה לאכזבתי הקטנה. אולי משום שלא הרגשתי עצמי טוב מלכתחילה. לא היה שם גם איש אחד שהייתי מעוניינת לבלות אתו זמן ממושך יותר. ואולי גם סיבה אחרת לכך. הזמנים נשתנו. ובעיקר חל שינוי יסודי בהשקפת-עולמי. להמשיך לקרוא

אנו, הנוער הציוני, אולי יש ביכולתנו לתת לכם דבר: אמונה, הכרה עצמית, מטרת-חיים, אידיאל, התרעננות ושלווה נפשית

27.6.1939

חברים יקרים [1]
כשהגיעה לידיכם ההזמנה של "המכביה" בוודאי שאלתם את עצמכם: באיזו זכות ולאיזו מטרה קורא לכם הנוער הציוני? מה הוא רוצה ומה הוא יכול לומר לכם? ואני רוצה לנסות לתת את תשובתי על השאלות הללו.
מה זכותנו לקרוא לכם? – פשוט, מפני שיהודים אתם. אנו רוצים לקוות שאין כבר כיום יהודי שיתייחס באדישות למגמה הגדולה, הטהורה והגורלית ביותר של היהדות; רוצים לקוות שאין היום יהודי שלא יתרשם מהפלא, שעם קם לתחייה – והעם הזה הוא העם היהודי דווקא. להמשיך לקרוא