תאי השורש שבקצהו, החודרים ראשונים לאדמה, מפלסים דרך לשורש כולו, אבל הם עצמם נהרסים בינתיים. המורה שלנו עצמו השתמש בהשוואה זו: הם חלוצי הצמח

10.4.1940

וכעת אוסיף כמה מילים. לפעמים אני גם מהרהרת. המחשבות נובעות בעיקר מחיי היום-יום שלי, והן חוזרות תמיד ל"אידיאל" שלי. הנה בפעם האחרונה עבדתי במחסן של עצי-פרי. ביררתי אשכוליות וסידרתי אותן. את היפות והטובות שמתי למטה, ואת הפצועות והקטנות למעלה. ופתאום חשבתי: גם אלוהים ערך בצורה כזו את עמנו. למטה שם את החזקים כדי שיוכלו לשאת את העומס של בניין-הארץ, ולמעלה – נשארו החלשים. ובלבי נולדה משאלה: אלוהים, תן שעמנו יהיה כולו פרי שלם ללא פגם להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

איני יראה לעמוד בפני הדין. חטאתי לשם מטרה ורצוני היה טוב

11.10.1940, ערב יום הכיפורים

רצוני להתוודות, לתת דין-וחשבון לעצמי, לתת דין-וחשבון לאלוהים, זאת אומרת למדוד את חיי ומעשיי לעומת האידיאל הגבוה, הטהור ביותר אשר עומד לפניי. להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה.
אתחיל את הווידוי בשם האנושיות. אין חטא בעולם שאינו נכנס השנה לתור העוונות, שבעתיים יותר מאשר כל השנים. להמשיך לקרוא

מְדוּרוֹת מִלְחָמָה

בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,
בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בָּן-אָדָם. להמשיך לקרוא

לָמוּת?…

לָמוּת… צְעִירָה… לָמוּת… לֹא, לֹא רָצִיִתי
אָהַבְתִּי אֶת הַשֶׁמֶשׁ הַחַמָּה,
הָאוֹר, הַשִׁיר, נִיצוֹץ שֶׁל זוּג עֵינַיִם,
וְלֹא רָצִיתִי הֶרֶס, מִלְחָמָה.
לֹא. לֹא רָצִיתִי. להמשיך לקרוא

שִׁיר לַגָּלִיל

הָרֶיךָ, גָּלִיל, כְּכָל הֶהָרִים.
צָהֹב וְיָרֹק וּסְלָעִים וְכָרִים.
מִבֵּין צַלְעוֹתָיךָ הַצֵּל הַקָּלִיל.
אוּלָם הֶהָרִים – עוֹד לֹא זֶה הַגָּלִיל. להמשיך לקרוא