כה מוזרות הן התפילות-בציבור בשבתות. הכל עסוקים בדא ובהא, ורק לא בתפילה

7.10.1934

אתמול, ה-6 לאוקטובר, והיום, יום ראשון, היינו חופשיים. לפני-הצהריים הייתה חגיגה מוצלחת למדי, ואחר-הצהריים הלכנו לבית-הכנסת. כה מוזרות הן התפילות-בציבור בשבתות. הכל עסוקים בדא ובהא, ורק לא בתפילה. הבנות משוחחות ועיניהן כלפי מטה. הבנים משוחחים גם הם, ועיניהם כלפי מעלה – זה הכל.
[…]

מודעות פרסומת

כנראה נועדתי להיות פילוסוף, כי בכל אני רואה את המיניאטורה של החיים

29.8.1935

במשך כל הקיץ כתבתי שני שירים בלבד – ליום ההולדת של אמא, והשני – ועליו התביישתי לספר לאיש – שוב על החיים. כנראה נועדתי להיות פילוסוף, כי בכל אני רואה את המיניאטורה של החיים: ביום (בוקר, צהריים וערב) בנהר (מעיין, זרימה ושפך) בשנה (אביב, קיץ, סתיו, חורף). בכל אלה יש לידה, חיים ומוות. להמשיך לקרוא

אדיר הוא חפצי שעד סוף חיי אקרֵב – ולו בפסיעה קטנטונת בלבד – את הארץ לאושרה

5.9.1935

[…]
סבורה אני כי אם אהיה פעם סופרת אוכל לכתוב רומאנים. אולם גם בזה אינני בטוחה כל-כך. אמנם לבי נוטה לכך, אך מי יודע אם מחוננת אני בכישרון רציני. אף שפועם בי רצון להצטיין – איני סבורה שמטרת חיי היא להיות סופרת, אלא – להיות מאושרת ולהעניק אושר לאחרים. להמשיך לקרוא

למה ולשם מה הרציחה הזאת? לשם מה להוביל את הנוער לטבח?

4.10.1935

איום ונורא! אתמול פרצה המלחמה בין חבש[1] ואיטליה. הכל רועדים שמא יתערבו האנגלים בדבר והמלחמה תינטש על-פני אירופה כולה. איום לחשוב כמה מהר נוטים בני-אדם לשכוח. להמשיך לקרוא

שמחתי נורא. שמחתי על שמשתלם להיות טובה

4.11.1935

הערב הרגשתי כי אמנם כדאי לגלות טוב-לב. לפני כמה ימים משחתי בשמן את המחבט של ג'ורי , יחד עם המחבט שלי, כי התכוננתי לשים אותם ב"מחבוא חורף". כיוון שאני נמצאת במצב כמעט מלחמתי עם ג'ורי[2], לא רציתי לגלות לו את המעשה שעשיתי. להמשיך לקרוא

האדם העולה על הבינוני סובל בדרך-כלל מכאובים גדולים יותר, אך הוא זוכה גם לשמחה גדולה יותר

3.8.1936

ושוב: לא מרפה ממני השאיפה להיות סופרת. כל ערב אני מתפללת שיעניק לי אלוהים כשרון ספרותי. איני יודעת אם הדבר נובע מתוך רצון להצטיין, אבל הרגשה כה נהדרת היא, לכתוב דבר טוב. כדאי לאסור את עצמך למלחמת הכתיבה. האדם העולה על הבינוני סובל בדרך-כלל מכאובים גדולים יותר, אך הוא זוכה גם לשמחה גדולה יותר. להמשיך לקרוא

לי עצמי לא ברור עדיין מה יחסי לבית-הכנסת, לדת, לאלוהים

18.9.1936

יום שני לראש-השנה. אתמול והיום היינו בבית-הכנסת. לי עצמי לא ברור עדיין מה יחסי לבית-הכנסת, לדת, לאלוהים. אשר לאלוהים (הדבר החמור ביותר), הנני שקטה ביותר. אני מאמינה בו, אם כי אינני יודעת ביטוי לכך. להמשיך לקרוא