נלאיתי נשוא את חברת המשומדים הריקנית הזאת. הוי, ברצון הייתי כבר נוסעת לא"י

11.12.1938

השעה 9 בבוקר. אי-סדר נורא. רק אני לבדי עדיין אינני ישנה. סוף-סוף התקיים הנשף שלי, או איך לקרוא לכך. רק בשש וחצי בבוקר שכבנו לישון.
קשה לי לקבוע אם הצליח הנשף או לא. בוודאי הייתי שמחה מאוד אילו היה מצליח, אבל דומני שגרם לי אכזבה. וחבל. הן כה שמחתי, התכוננתי, ואינני יכולה להשיג מהי הסיבה לאכזבתי הקטנה. אולי משום שלא הרגשתי עצמי טוב מלכתחילה. לא היה שם גם איש אחד שהייתי מעוניינת לבלות אתו זמן ממושך יותר. ואולי גם סיבה אחרת לכך. הזמנים נשתנו. ובעיקר חל שינוי יסודי בהשקפת-עולמי. אני משקיפה עכשיו על מסיבה כזאת אחרת לחלוטין מאשר אשתקד. היא נראית לי חסרת-טעם ובמידת-מה גם מיותרת. מקרב 30 המשתתפים, מלבד בני משפחתי, עניינו אותי שלושה בלבד. חשבתי בלבי: כמה טוב היה לו יכולתי להקדיש את הוצאות הערב הזה לקרן הקיימת לישראל. התוצאה היחידה של המסיבה היא שלא איענה עוד להזמנות למסיבות. נלאיתי נשוא את חברת המשומדים הריקנית הזאת. הוי, ברצון הייתי כבר נוסעת לא"י, עוזבת את בחינות-הבגרות, הכל. לא אבין מה היה לי. קשה לי להוסיף לחיות כאן, ללמוד. אינני סובלת את החברה הישנה שלי, וכל דבר שהיה אהוב עלי עד כה – פג טעמו. איך לגמור בכל זאת את מחצית השנה האחרונה ללימודיי? מעולם לא הייתי מעלה על דעתי שכזו תהיה מנת חלקי ב"שמינית".
רואה אני שלא כתבתי על המסיבה ולא כלום, אבל אינני יכולה. היום תפליג אנייה לארץ-ישראל, בה יסעו יהודים רבים מהונגריה. חידה היא בעיניי, איך יכולתי לחיות ככה עד היום.
חזרתי וקראתי מה שרשמתי. רואה אני שהדברים מאוד פאתטיים והסגנון הוא בהשפעת יומנו של סאצ'אני. הדבר הראשון נובע מעומק לבי, ואת סאצ'אני אני מחבבת מאוד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s