עמדתי מבחינה אידיאולוגית ברורה לי כעת: אני רוצה להצטרף למפעל של הנוער העובד שעתיד להיות ב"קיבוץ המאוחד"

25.8.1941

אילו רציתי לשמור על הסמליות, הייתי דוחה את היומן החדש [תחילת מחברתה הרביעית] עד מועד יציאתי מבית-הספר, המתקרב ובא, אולם אחרי שלושת השבועות שהייתי בחופשה יש הרבה לרשום ולא אוותר על כך למען סמליות כלשהי. כעת בוודאי לא אספיק – הנה מצלצלים לעבודה. אני מנצלת רגע פנוי בכדי לכתוב לפני העבודה כמה מילים ביומני. אתחיל בגשר.
לנו, לשמונה החברות המעוניינות ללכת לקיבוץ המאוחד, או ביתר דיוק, למפעל של הנוער העובד, נערך סמינר, לשם הכרת הדרך הקיבוצית ומפעל צעיר כאחד. מאחורי הכוונה הכללית הזאת היה רצון מיוחד מצד מארגן הסמינר, רזי [1] , לקשור אותנו לקבוצת גשר, היות והקבוצה זקוקה מאוד לתוספת אנשים (כמו רוב המפעלים כיום…).
[…]
הגענו לגשר והסמינר התחיל, כלומר, רק למחרת. אמסור את תוכן הסמינר: הרצאות, שיחות, הקראות בקשר לדרכה של תנועת הפועלים בארץ, הקיבוץ המאוחד, הנוער העובד, שאלות הכלכלה, אירגון הקיבוץ. יצאנו כמה ימים גם לעבודה ונכחנו באספות קבוצה. התרחצנו בירדן, ערכנו טיולים והרגשתנו הייתה מצוינת. הספקתי ללמוד ולהכיר הרבה, בשים לב לזמן הקצר ששהינו פה, והתרשמתי לטובה מהמקום. יש מספר אנשים מצוינים, שבאמת כדאי ללכת יחד איתם, וכל הקבוצה עושה רושם טוב. שני נימוקים מדברים נגד הצטרפותי: הראשון – כי הקיבוץ אולי צעיר מדי בשבילי (אין זה נימוק רציני); אך העיקר: הנקודה נמצאת 200 מ' מתחת לפני הים, החום איום ומקום ההתיישבות עתיד כנראה להיות באותה סביבה. נימוק זה, בעצם, לא צריך היה להכריע, אבל בהביאי בחשבון שהרופא היה מצווה עלי לנסוע מדי קיץ להרים בכדי לשמור על הלב, הריני מהססת. והנימוקים הנוגעים לבריאותי אולי הם מוצדקים, אבל לא לגמרי גלויים, כי גם בלעדי זה, אינני מרגישה בי כוח לוותר על מחצית חיי. זה נראה בוודאי מוגזם, אבל אמת הדבר. בחודשי הקיץ, באקלים הזה ובעבודה הזאת, אין לקוות להתעמקות והתמסרות לכל נושא אחר. ואני מרגישה שהייתי מוותרת בזה יותר מדי. כמובן, אין זו סיבה ישרה. הן הולכים מאות לנגב ולעמק בית-שאן ואפילו לים-המלח. וגם אני הייתי הולכת, אילו הייתה מקשרת אותי לשם חברה, אבל לבחור בבחירה חופשית מקום כזה, בכוונה תחילה – החלטה קשה היא לי מדי. ובכל-זאת מושכת אותי עדיין האווירה הארץ-ישראלית שבקבוצה ועוד לא הכרעתי.
משם המשכתי לחצר כנרת, לגרעין הטרנסילווני, אשר היה לפני שנה באפיקים [2]. הם הבינו שביקורי לא סתם ביקור הוא, ואיפשרו לי במשך הזמן הקצר – כ-3 ימים שהיתי שם – להכיר במידת מה את המקום ואת אנשיו. הרושם שלי בקיצור הוא: אנשים רציניים, בעלי חינוך טוב, משכילים, אוהבי נוחיות (גם ביתיות, וזו לטובה), גלותיים עדיין, במיוחד בשפה ובתרבות. ואחרי כל אלה ייתכן שדווקא הם קרובים לי בטבעם. אבל בכוח הנגדיות אני נמשכת יותר לקבוצה שיש בה אווירה אחרת. הם חושבים אמנם להתאחד עם גרעין ארצישראלי, וזה באמת פתרון טוב להם, אבל הגרעין עדיין אינו קיים. על כל פנים אינני יודעת אם יש ערך בזה שאלך דווקא לקבוצה הטרנסילוונית, היות והמוצא המשותף אינו מוסיף לי כלום ויכול רק לעכב את התקשרותי אל השפה והתרבות העברית. על כן גם יצאתי מהחצר בהרגשה: יפה, אבל לא זה. ויחד עם זה – אולי בכל זאת. כנראה, ככל שרואים יותר – קשה יותר ההחלטה.
[…]
ראיתי ונוכחתי לדעת, מחוץ לדברים שמניתי, שאינני עוד אותה הבחורה הליברלית-חברתית מלפני שנתיים (ואולי מלפני שלוש), המסוגלת להצדיק כל חברה וכל צורת חיים שהיא. עתה לא יכולתי עוד לבלות ולשוחח עם "סתם" אנשים ללא עניין מיוחד, ולא יכולתי שלא לראות ריקנות במקום שהייתה, ואולי אפילו באופן מוגזם ובלי צדק. בעל-כורחי ביקרתי בכל רגע את פגעי החברה המרובים למדי, עד כי לקלקל לי את התענוג החופשי. אמנם שקר יהיה אם אגיד שלא הרגשתי את עצמי בטוב במשך השבוע הזה, אבל הקול המבקר והעין בוחנת התעוררו בי כל פעם מחדש.
כעת אני שוב בנהלל ועומדת לפני עזיבה והחלטות. הכול שואלים לתכניותיי ומתפלאים שעדיין אינני יודעת מה הן. לי עצמי זה מובן שלא אחליט בזמן קצר, ובכלל איני דואגת. יש לי הרגשה פאטאלית, הנובעת מן הביטחון שאמצא את הפתרון בשעתו.
עמדתי מבחינה אידיאולוגית ברורה לי כעת: אני רוצה להצטרף למפעל של הנוער העובד שעתיד להיות ב"קיבוץ המאוחד". רבים מתווכחים איתי על הבחינה החברתית ושוללים את הקיבוץ המאוחד. אבל אני כשלעצמי מעריכה אותו למרות – אולי דווקא בגלל – הקשיים הגדולים בהם הוא נתקל ומצא את פתרונם. לאידיליה שבחבר-הקבוצות, השומר-הצעיר וכן נצ"ח [3] איני נמשכת. יש שוב האומרים לי ששונים הדברים בתיאוריה ובמציאות, וכשאעמוד פנים אל פנים עם הקיבוץ אשנה את דעתי. נדמה לי שגם הם טועים, כמו שטעו אלה שניבאו לי דברים דומים בגולה לפני שנתיים, לפני עלייתי ארצה. – כעת שוב לעבודה בגן, והיא נחמדה מאוד.

________________________________

[1] רזי סולודר, חבר קיבוץ גשר.

[2] גרעין זה יקים בשנת 1949 את קיבוץ מעגן. אב"צ.

[3] נוער ציוני חלוצי – תנועת נוער ציונית שפעלה בגולה ומקורה בתנוער השומר-הצעיר ברוסיה, שבוגריה ייסדו את קיבוץ אפיקים. אב"צ

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s