כיום אינני רואה היגיון בהתגרויות, המכוונות להראות ל"עולם" את התנגדותנו. חבל על כל טיפת דם שנשפכת לשווא

6.3.1940

מה לכתוב? – בעולם מתרחשים כל-כך הרבה מאורעות שקשה להסבירם. רק בימים אלה אושר ה"ספר לבן". גל של מרירות והתנגדות גאה ברחבי היישוב. הפגנות, קרבנות, עוצר. המצב חסר-תקווה. לא רק ההמונים המאוכזבים דורשים את ההתנגדות לשלטון הבריטי, אלא גם מנהיגי הישוב. איני יודעת מדוע, אם מפני אהבת הארץ או מחמת הפחד מפני התנגשויות – אינני יכולה להסכים לעמדה זו. היא תוביל רק לשפיכות-דמים מיותרת ולא תביא את התועלת המבוקשת. לדעתי, יש להתחיל מיד בעבודה התיישבותית בממדים הרבה יותר גדולים מאשר עד היום.
והיה אם כל השטח הזה (באזורים המותרים) יהיה בידינו, והמדיניות האנגלית לא תשתנה בכל-זאת, רק אז, אם יהיה צורך בכך, נהיה רשאים לכבוש נקודות חדשות אפילו בכוח הנשק. אבל כיום אינני רואה היגיון בהתגרויות, המכוונות להראות ל"עולם" את התנגדותנו. חבל על כל טיפת דם שנשפכת לשווא. ככה אני מבינה את הדברים בשכלי הפשוט. האנשים ברובם חושבים ההיפך, וייתכן שהם צודקים. גם לי ברור שהאמצעים היחידים שיש להם השפעה בעולם זה כיום הם: התקוממות, אלימות, נשק. אבל אלה עדיין אינם בידינו, ורק מתוך ייאוש מר אנו עלולים להשתמש בהם כתחליף לחולשתנו ולמספרנו הדל. מה טוב היה לי לו יכולתי להאמין ולא לגשש באפלה בכל מה שנוגע לעתיד עמנו. הייתי פונה אז בתפילה מעומק הלב: הושע נא לעמך, לעמנו! ייתכן שאמונתי בכל זאת עמוקה, לא האמונה באלוהים, אלא בעם ובייעודה ובעתידה של ארצנו. או שמא אלו הן מילים אשר אינן נשמעות בהמולת התותחים? – מי איש וייתן תשובה על כל אלה? אני מרגישה עצמי בודדת. לפעמים נדמה לי שבחלומי אני משוחחת על דברים חשובים, חשובים. אני כאילו מהרהרת ומכריעה בשאלות חיים וגורל ולא אבינה על מה ידובר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s