וברוח הייתי רוצה להתיר את הכבלים של יום-יום ולהגיד מילים שאינן נאמרות יום-יום

14.12.1940

[…]
שבת היום. שבת ריקה שיש בה מנוחה, אבל לא חג. קראתי קצת בספר של שלום אש: האֵם. קראתי מאמר מקצועי, ועכשיו ריק סביבי, אין לי עוד חשק לקרוא. הייתי רוצה לרכוב, או לפגוש אנשים. אולי מוזר הצירוף הזה, אבל מקורו אחד: רוצה הייתי להתפרץ מהגדרים האלה בגופי, לעוף בין השדות, לחוש את הרוח בפניי, כמו פעם בשובי מכפר-ברוך והרוח סוערת, וברוח הייתי רוצה להתיר את הכבלים של יום-יום ולהגיד מילים שאינן נאמרות יום-יום ולפגוש אנשים שאין פוגשים אותם יום-יום. אבל מכיוון שאין לי ברֵרה, אני מסתפקת בחֶברה שלי, זו שאינה מכזיבה אותי ואינה משעממת אותי עדיין.
יש לי עניינים לספר עם עצמי וטוב לעשות זאת בכתיבה. אני מרגישה שלא אוכל לחיות ללא כתיבה. ולו רק לעצמי, ליומן. ואולי יותר מזה. מחשבה שאינה מתגבשת על הנייר, כאילו לא נוצרה. רק ברגע שביטאתיה בכתב, אני תופסת אותה במלואה.
[…]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s