התנגדתי באופן אינסטינקטיבי לצורות הריקות של הדת וחיפשתי את התוכן האמיתי, את המוסר הטהור המתבטא במעשה.

2.11.1940

אני חולמת ועושה תוכניות, כאילו לא אירע כלום בעולם; כאילו אין מלחמה והרס, אין אלפי מתים יום יום, אין מטוסים ומפציצים, וגרמניה, אנגליה, איטליה ויוון אינן משמידות זו את זו. רק בארץ-ישראל הקטנה שלנו, שאף היא נתונה בסכנה ושעתידה אולי להימצא במרכז חזית המלחמה – בה כאילו שקט ושלווה. ואני יושבת בתוכה וחושבת על העתיד. ומה אני חושבת על העתיד הפרטי שלי? –
אחת התוכניות היפות: להיות מדריכה ללול במושבים, לנסוע ממקום למקום, לעבור במשקים, לייעץ ולעזור, לארגן, להנהיג רישום, לפתח את הענף. בערב לתת סמינריון קצר לאנשי המושב וללמדם את הדברים החשובים בענף. ודרך אגב, להכיר את האנשים, את חייהם, להסתובב קצת בארץ.
תכנית שנייה: להיות מדריכה (כנראה רק להדריך מוכנה אני) במוסד חינוכי לילדים. נניח בשפיה או באיזה בית-ספר מחוזי לחקלאות. החלום הישן: לקשור את העבודה החקלאית בטיפול בילדים.
והשלישית – תכנית, שעליה אחשוב רק לעיתים רחוקות: לא חקלאות ולא ילדים, אלא לכתוב (הרדיו למטה מנגן את הסימפוניה הבלתי-גמורה, אני צריכה להקשיב לה), לכתוב ספרים, או מחזות, או לא אדע עוד מה. לפעמים אני חושבת שיש לי כישרון, וחטא אם אזניח אותו. יש אני אומרת לעצמי, שאם כן הדבר, הרי שיבוא לידי ביטוי, מבלי שארבה בדאגה. אם ארגיש צורך לכתוב – אכתוב. ובלבד שאשלוט בשפה. אמנם הספקתי בשנתי הראשונה בארץ הרבה, אבל עליי לרכוש יותר מזה.
וזה עוד לא הכל. יש עוד תכנית: לחיות בקיבוץ. אמנם דבר זה יכול להיות קשור בשתי התכניות האחרונות. לפעמים יש לי רצון רב לחיות בקיבוץ. ברור לי שהייתי יכולה להסתגל, אם תינתן לי אפשרות לעבוד עבודה אשר תספק אותי. בבקרי בימי החופשה במרחביה יכולתי לתאר לעצמי שגם במושב אוכל למצוא עניין וסיפוק – אולם, לדעתי, זה מתאים לי פחות מכול. בכלל, עוד קשה לי לדעת, מה הולם את טבעי, כי אני מסתגלת בנקל לכל התנאים, לכל סביבה, ואפילו לכל עבודה.
[…]
אי-אפשר בלא לספר על הספר, אשר לא מזמן סיימתי – "ירמיהו" לקסטין. ספר זה עשה עליי רושם כביר. ביחסו למצב היהדות הוא מאוד אקטואלי, הוא חודר ומעמיק בשאלות הדת היהודית, מבעד לדמותו של הנביא, שאי-אפשר לבלי התרשם ממנו. בשבילי היה לו ערך כפול, כי הוא נתן ביטוי לתפיסתי את הדת. עוד לפני שידעתי מה השקפתם של הנביאים ומהי הדת היהודית בכלל; לפני שהורה ולימד אותי מישהו על כל אלה, – התנגדתי באופן אינסטינקטיבי לצורות הריקות של הדת וחיפשתי את התוכן האמיתי, את המוסר הטהור המתבטא במעשה. מובן מאליו שרק חיפשתי ולא תמיד מצאתי את דרכי, אבל לכל הפחות ניסיתי. להתפלל לפי השגרה לא יכולתי וגם היום איני יכולה ואיני רוצה. אבל את שיחת האדם עם בוראו, אשר הנביא מטיף לה, מצאתי גם אני. אני מחפשת את הקשר הפנימי והישר, ולו גם בהתלבטויות ובפקפוקים. אבל לא אשלים עם צורה מקובלת, מתה ומגובשת של מחשבה, שהיא רחוקה ממני. והספר הזה מעמיד את כל אלה כתביעה, על-כן דיבר ללבי. בכמה מובנים היה לי אותו קשר גם לספרו של בובר.
לי בכל אופן, יש סיפוק עמוק מכל ספר המדבר ישר אל ליבי ועליי. ובספר זה ישנו מבט היסטורי על גורל העם היהודי על רקע דתי-מוסרי, ביחסו לברית ולאלוהים, כדרך החיים הטהורה. והדברים כתובים בצורה עיקבית, הגיונית ופשוטה כל-כך, שאתה עומד וחושב: הן כל תינוק יכול להבין את הדברים ולנהוג לפי המסקנות הנובעות מהם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s