בהרים יכולים להאמין וצריך להאמין. בהרים עולה השאלה מאליה: את מי אשלח? – שלח אותי! לשרת את הטוב והיפה. – האוּכל?

5-26.7.1940

במה להתחיל? – כל כך הרבה ראיתי והרגשתי בימים האחרונים. כרגע אנו יושבות בחורשות איקליפטוסים, על-יד כפר-גלעדי. מרים עומדת וחורתת את שמה בעץ, ואני רוצה להיזכר בכל ולכתוב, עד שיבוא איזה אוטו ויקח אותנו הלאה. בשבת, השכם בבוקר, עליתי על ההרים מול כפר-גלעדי. סביבה נפלאה. וברעננות הבוקר הנפלא הבינותי למה קיבל משה את התורה על ההר. רק בהרים אפשר לקבל פקודה מלמעלה, כשרואים כמה קטון האדם, ובכל זאת מרגישים את הביטחון בקירבת האלוהים. על ההר מתרחב האופק בכל המובנים ומבינים את סדר העולם. בהרים יכולים להאמין וצריך להאמין. בהרים עולה השאלה מאליה: את מי אשלח? – שלח אותי! לשרת את הטוב והיפה. – האוּכל?
לפני-הצהריים יצאנו עם כמה מחברי הקיבוץ לטייל. באוטו-משא של הקיבוץ עלינו למטולה, ומשם בדרכים נהדרות לתנור. חזרנו לשעת הצהריים ומיד הזדמן אוטו לדן.
מה לספר עוד על כפר-גלעדי? – קיבוץ גדול, מפותח, יפה ומסודר. מן האנשים אני רוצה לזכור את גרשון, בן-אדם נחמד. כבר בדרך הכרנו אותו והוא דאג לנו מאוד. חלוץ אמיתי, איש לבבי, שמחתי להכיר אותו.
נקודה שנייה: דן, מקום קטן, בודד בלב טבע עשיר. החברים – עולי טרנסילבניה בחלקם, קיבלו אותנו יפה. אחד מהם טיפל בנו במסירות גדולה. הוא הלך אתנו אל מקור הדן, לתל-אל-קדי, מעיין מקסים, ועל ידו טחנה ערבית פרימיטיבית. בכלל יש לציין את היחס הטוב בין תושבי דן ובין השכנים הערבים, גם ערביי סוריה. מובן שבכל-זאת אין הם יכולים לסמוך עליהם, אבל הקשר הידידותי מוסיף להרגשת הביטחון שלהם.
לַנּוּ בדן ולמחרת יצאנו לראות את הסביבה: לסאסא [1], דפנה, שאר-ישוב – נקודות חדשות שמצבן עדיין קשה. האדמה טובה, מים בשפע, אבל האדמות זקוקות לסיקול וצריך לשמור עליהן מבחינה פוליטית. אך אם לא יפריעו מאורעות להתפתחותן, עתיד יפה נשקף לפניהן. קיימים כל התנאים ליצירת משק חקלאי מפותח. ביקרנו גם כמה חברות אשר גמרו את בית-הספר בנהלל. הן הסתדרו יפה מאוד, ומזה למדנו שבית-הספר נתן באמת הכשרה טובה.
למחרת חיכינו בכביש עד הערב. כמעט שהתייאשנו ולפנות ערב קצרה רוחנו ואמרנו שרק עוד רבע שעה נחכה… אמנם לא היה לנו חשק לחזור לכפר-גלעדי, גם תל-חי, אשר לפנינו, טובה ויפה יותר בתור סמל מאשר כמקום-לינה. אבל הנה: אוטו בא. אילו הייתה אמא רואה אותי עומדת באמצע הכביש ביד מורמת; בכלל, אילו הייתה רואה אותי במשך כל הטיול, מה הייתה אומרת? – הלא הכל עבר באווירה כל-כך אחרת מאשר החיים בחוץ-לארץ! ודווקא זה היה כל-כך נחמד.
בערב היינו בחולתא. קבוצה צעירה, חברה נחמדה, סביבה נפלאה. אפשרות מצוינת לשחות ולשוט בסירה. אני סבורה שמיותר להוסיף: הרגשתי נהדר. זה כמעט מובן מאליו, אחרי הכל. בסירה הגענו עד המקום שהירדן נופל לים החולה, נוף טרופי, קני פאפירוס, שושני מים, פלמינגו והמים השקטים הירוקים, המשקפים את כל היופי שמסביבם. יצאנו לשוט יחד עם שני בחורים מהדייגים (20 איש מהקבוצה עובדים בדיג). אחד מהם, משה, היה "שלי", השני – של מרים. ואמנם ראיתי, שמצאתי חן בעיניו, ואף הוא קצת בעיניי. כבחור, הוא באמת מושך, חזק, יפה, חביב ופשוט. ובערב שוב יצאנו בסירה עם עוד דייגים לראות את העבודה. הם מכירים בחושך את הדרכים בין הביצות, יודעים את מקומות המקלט של הדגים, זורקים בבטחה את הווים. ב-10.30 חזרנו והווים נשארו במים עד אור הבוקר.
הלכנו לישון. תיכף כשנכנסתי לחדר, בא גם משה, ישב על ידי, התחיל לדבר שהוא אוהב אותי כאחות וכו' וכו', וביקש לנשק אותי. לא הרשיתי לו. כשהוא שאל אם כדאי להמשיך בקשרים בינינו, אמרתי לו מה שהרגשתי באמת: ביום האחד שבילינו יחד היה לנו טוב, אבל לאמיתו של דבר אנחנו שונים זה מזה ואין ערך שנתכתב, שנמשיך. רציתי להיפרד ממנו בלחיצת-יד, אך הוא נשק את ידי. כשהוא יצא, היה לי קשה במקצת. חשבתי על זה, האם אין זו שטות בעצם – לפחד כל-כך מהחיים? האם לא יכולתי להעניק לו ולי את הנשיקה הזאת? הלא זה לא כלום? ובכל-זאת אינני יכולה. אפילו את זו, את הנשיקה הראשונה, אני שומרת למישהו אחר, אמיתי. האם יבוא? הירהרתי באמא וידעתי שהיא הייתה שמחה לו ידעה שבכל מקום ובכל התנאים אני מתנהגת כאילו היא הייתה יושבת על-ידי.
למחרת בבוקר השכם יצאנו. הגענו לצפת, עיר עתיקה, יושבת על הר. הסביבה יפה, טיפוסי האנשים מעניינים. שעות הסתובבנו שם והסתכלנו. שבנו לראש-פינה ומשם המשכנו דרכנו לגינוסר.
ערב ולילה בילינו בגינוסר. החברה צעירה והיא נאבקת עוד בקשיים גדולים, בעיקר בשאלת הקרקע; לא הספקנו להכיר אותה היטב, כי בבוקר כבר עזבנו את המקום ולפני-הצהריים הגענו לאפיקים.
אילו הייתי יכולה לכתוב על הכל: על הכנרת, הירמוק, הירדן, על הקיבוצים הוותיקים והחדשים, על החברה הנחמדה ועל הטיולים שערכנו מאפיקים, על יעקב אשר כאילו "התאהב" בי, על הכרמים הנאים ועל השיחות על הדשא בערב, על הרכיבה אל הירמוק, על סידורי הקיבוץ – הייתי ממלאת מחברת שלמה. כך. הכל היה יפה, יפה. ארבעה-חמישה ימים בילינו שם. לבסוף עזבנו את עמק הירדן ונסענו ברכבת לעמק-יזרעאל. הצצנו קצת מרחוק ביופים של בית אלפא, תל-עמל, עין-חרוד – והקץ לטיול. את היום האחרון ביליתי במושב מרחביה, אצל משפחת פרקש. המשפחה קיבלה את פניי יפה מאוד ולאחר הטיול בקיבוצים ספגתי אווירה משפחתית של בית פרטי. הייתה לי קצת אפשרות להשוות את שתי צורות החיים. הקיבוץ, בלי כל ספק, הוא הרבה יותר רציונלי מבחינת הכלכלה, בעל דרגה יותר גבוהה והחיים יותר קלים בו מבחינת העבודה, העמל. אבל הצד הנפשי מחייב אולי גם את המושב. ברור לפחות שלא כל אדם מסוגל לחיות בתנאי קיבוץ. אני מתארת לי שבעוד כמה שנים תיווצר גם צורה בינונית, אשר אולי תוכל לאחד את היתרונות של שתי צורות-החיים. אני מצדי נוטה לקיבוץ. גם אינני מסורה עוד לעבודה החקלאית במידה כזו שארגיש בי כוח לעבוד בלי הרף, בלי הפסקה לרגע. ובימי החופשה, כשראיתי מוסדות-חינוך בקיבוצים, התעוררה בי שוב התביעה הנושנה: ללמד. מה, איך? – לא ברור. בכל אופן השנה אני רוצה להתמסר למקצוע (לול) וללימוד השפה. מה שיבוא אחרי זה – נראה.
כל החופשה הייתה נהדרת. הרגשתי בכל לבי את יפי הנעורים, בשיר, בצחוק, במרץ, ברצון לראות ולקלוט את הכול ולשמוח עם כל מה שהוא יפה. והייתה הזדמנות רבה כל-כך לשמחה זו: טבע נהדר זה אשר עברנו אותו ואנשים נחמדים אלה אשר פגשנום. הטיול חיזק את אמונתי בארץ וגם בעצמי ובעתידנו המשותף ולמשך שבועיים ימים שכחתי שיש מלחמה בעולם ושהמלחמה כה קרובה אלינו. הנה כבר הפציצו את חיפה פעמיים. בפעם השנייה היו קרבנות רבים. ופה, בנהלל, החיים כשהיו. בלילות – האפלה. כשמפציצים את חיפה רצות גם אנו למיקלטים.
ובעבודה: בית ושדה. פה ארבע שעות ושם ארבע שעות.
והספרים: שירי רחל – נהדרים. וקאוטסקי על סוציאליזם. הסברה יסודית של ה"קפיטאל" למארכס. בכלל לא הכרתי עד היום כתבים כאלה. עליי להכיר גם את זה.

_______________________________

[1] כנראה נפלה כאן טעות, או שהיא לא מתכוונת לקיבוץ סאסא של ימינו אלא לנקודה אחרת. קיבוץ סאסא אינו קרוב, ועלה לקרקע רק בשנת 1949. אב"צ

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s