אנו, הנוער הציוני, אולי יש ביכולתנו לתת לכם דבר: אמונה, הכרה עצמית, מטרת-חיים, אידיאל, התרעננות ושלווה נפשית

27.6.1939

חברים יקרים [1]
כשהגיעה לידיכם ההזמנה של "המכביה" בוודאי שאלתם את עצמכם: באיזו זכות ולאיזו מטרה קורא לכם הנוער הציוני? מה הוא רוצה ומה הוא יכול לומר לכם? ואני רוצה לנסות לתת את תשובתי על השאלות הללו.
מה זכותנו לקרוא לכם? – פשוט, מפני שיהודים אתם. אנו רוצים לקוות שאין כבר כיום יהודי שיתייחס באדישות למגמה הגדולה, הטהורה והגורלית ביותר של היהדות; רוצים לקוות שאין היום יהודי שלא יתרשם מהפלא, שעם קם לתחייה – והעם הזה הוא העם היהודי דווקא. יודעים אנו מה רבים הם הנימוקים נגד הציונות. אנו נשמעם ונשיב עליהם ברצון. יש רק דבר אחד שאי-אפשר להתגונן נגדו והוא – האדישות. והתקווה והאמונה שאין אתם אדישים, הן שעוררו בנו את הרצון לקרוא לכם.
לשם מה קראנו לכם? – איננו סבורים, שמשך שעה-שעתיים נוכל לשכנע אתכם בצדקת הציונות. היא מורכבת ממוטיבים חזקים ומסובכים מכדי שנוכל בערב אחד למנותם, ועוד פחות מזה, תוכלו להרגישם ולקבלם. ולאו דווקא אנחנו – היוצאים כיום, לאחר שמונה שנות לימוד בבית-ספר תיכוני – לחפש דרכנו בחיים, חייבים להתאסף, כדי לשוחח על הארץ הנבנית לעם היהודי, ובראש וראשונה על ידי הנוער היהודי, על ארץ ישראל. אולי גם אתם, בסיימכם את חוק לימודיכם, נתכנסתם בבית-הכנסת שלכם, ואולי גם אתם נדהמתם מחוסר-התקווה ומאזלת-היד אשר שררו בכנס-הפרידה הזה. אכן, הייתה זאת פרידה של נוער יהודי אשר אבדה לו מולדתו, אשר נתייתם מאידיאל וממטרת חיים. ולא היה איש שיאמר שם: שאו ראש, זקפוהו בעוז, כי יש לכם מולדת, יש אידיאל, יש מטרת-חיים. לשווא ינעלו אלפי שערים, לשווא אלפי השפָּלות. מקום אחד ישנו בעולם, מקום בו בונים אחינו היהודים מולדת, לא לעצמם – לשישים הרבבות שנמצאים שם – אלא ל-17 מיליון יהודים, והם מקבלים בעונג כל יד מושטה לעזרה. מקום אחד ישנו על כדור-הארץ, שלשם איננו מהגרים, אף לא נפלטים – אלא באים הביתה. בשעת הפרידה בבית-הכנסת לא פירשנו בשם הארץ הזאת, אבל הוא היה חרות בגלילי התורה; ועמוק, ואולי בצורה נסתרת, היה חרות אף בלבו של כל יהודי: ארץ-ישראל.
בעולם היהודי החמור והמסוער של הימים האלה, חובה היא, על כולנו, לתת איש לרעהו את אשר אנו יכולים ואת אשר יש לנו לתת.
ואנו, הנוער הציוני, אולי יש ביכולתנו לתת לכם דבר: אמונה, הכרה עצמית, מטרת-חיים, אידיאל, התרעננות ושלווה נפשית. הרגשנו חובה לעצמנו להציע לעם את המתנה הזאת, התקבלוה?
אך לא רק לתת היינו רוצים, אלא גם לבקש – ייתכן כי לא כולכם, הניצבים כאן, תמצאו את הדרך לארץ-ישראל, אבל בעוד כמה חודשים תתפזרו לכל קצווי תבל. בקשתנו: באשר תהיו, בשמעכם את השם "ארץ-ישראל", אל תעברו עליו בבדיחת-ביטול או בתנועת-יד קלה. דעו: גורל הארץ הזאת קשור קשר בל יינתק בגורל היהדות, ועל-ידי-כך בגורל כולכם. ועל קיומה ועתידה של הארץ ההיא – אנו ניתן את הדין בפני ההיסטוריה. אנו נותנים את האור לארץ זו, אך האור הזה – קרינתו חוזרת עלינו. שם אנו בונים בעצמנו, וכל מה שאנו בונים שם – שלנו הוא. שם נוכל לחיות חיים יהודיים וזאת לא תהיה בושה. אף לא קבלת דין, אלא עובדה טבעית, מובנת מאליה. על זאת היינו רוצים לשוחח אתכם מעט, לשם כך הזמנו אתכם למסיבה של היום.
בשם ה"מכביה" אני מברכת אתכם באהבה.

 

_______________________________

[1] באספת "מכביה" [מעיזבונה. בראש הרשימה צוין: נאום בפני בוגרי הגימנסיה]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s