כעת אני מרגישה שוב את המתיחות הזאת לקראת דבר חשוב והכרחי ואת הפטליוּת שבו

22.2.1943

כמה מוזרה לפעמים השתלשלות הדברים. ב-8.1 רשמתי מילים אחדות על הרעיון הפתאומי שזיעזע אותי. לפני כמה ימים ביקר כאן חבר מחצר כנרת, חבר בפלמ"ח, ולערב קבענו לשוחח על החדשות אצלו ואצלי, אבל אחרי מילים מעטות התברר שנושא השיחה אחר: מתארגנת פלוגת פלמ"ח שתפקידה… בדיוק כמו שהרגשתי אז… הדבר הדהים אותי ממש. הזדהות כזאת! ותשובתי הייתה כמובן שאני מוכנה ללא כל היסוסים. הדבר עודנו בגדר תוכנית, אולם הוא הבטיח לפנות בעניין זה לוועדת-הגיוס, כי הוא רואה אותי למתאימה לתפקיד זה מהרבה בחינות. אני מרגישה מעין גורליות בדבר, כמו אז, בזמן עלייתי. גם אז לא הייתי ברשות עצמי. כבשה אותי מחשבה שלא נתנה לי מנוח וידעתי שאעלה למרות הקשיים הרבים שעמדו בדרכי. וכעת אני מרגישה שוב את המתיחות הזאת לקראת דבר חשוב והכרחי ואת הפטליוּת שבו. ייתכן שכל זה יתבדה בידיעה קצרה: העניין נדחה, או שלא יקחו אותי. אבל אני חושבת שיש בי תכונות המכשירות אותי במידה מרובה דווקא לתפקיד זה ואלחם בכול יכולתי בעדו.
בלילה קשה לי להירדם מחמת התמונות שאני בודה לעצמי. איך אנהג במצב זה – ואיך במצב אחר. איך אודיע לאמא על בואי ואיך אארגן נוער. הכול עודנו סתום כעת. נראה מה יביא העתיד.
[…]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s