אם נוכל לקבל מן הארץ מה שהיא מסוגלת לתת ואם נדע לתת לארץ מה שהיא דורשת מאתנו – רק אז תהפוך ארץ-ישראל למולדת

נהלל, 6.12.1940

[לחבר בתנועה בהונגריה]

אתה מבקש ממני דין וחשבון מפורט על ניסיונותיי במשך השנה שעברה. קשה הדבר כי הן אפשר לראותם מבחינות שונות, וחוששת אני לצייר תמונה שטחית. מבית-הספר בלבד הלא אין להכיר את הארץ.

אילו עליתי כתיירת, הבאה להינות מיופיו העשיר של טבע הארץ, הייתי יכולה לספר על הרי הגליל, על הכנרת ועל חופי הירדן המכוסים צמחים נפלאים. הייתי מתארת את זריחת השמש בעמק יזרעאל, או על חוף הים, את המראה הנהדר הנשקף מן האמפיתיאטרון בירושלים.

לו היה מעניין אותי העבר המזהיר של הארץ, יכולתי לספר הרבה על רובעיה העתיקים של ירושלים, ונכון הוא שכל הארץ היא מעין גוש היסטוריה. בקושי אפשר למצוא מקום אשר איננו קשור באיזה מאורע היסטורי.

לו הייתי מתעניינת במדעי הטבע או בגיאוגרפיה, בוודאי הייתי מתפלאה איך יכול היה הטבע לכנס במקום קטן כזה צמחייה כה רבה ומגוונת, איך אפשר ניגודים כה עצומים באקלים הארץ הקטנטונת הזאת! לו הייתי מסתכלת בעין של בעל-הון, בוודאי הייתי קובעת שבארץ טמונות אפשרויות רבות בשטח החקלאי והתעשייתי (לכך אין צורך בעיניים של בעל הון דווקא).

אבל כיוון שלא כל אלה הביאו אותי הנה, אין בדעתי לכתוב על כך. באתי ארצה ציונית לחפש לי בית בה, ולכן עלי לענות על השאלה: מהו הדבר שנותן, שעתיד לתת לי הרגשת-בית?

ל"צברים" אין זו בעיה. להם, כמו לכל בני עם נורמלי, טבעי הוא שהאדמה שעליה הם יושבים היא מולדתם, שהשפה בה הם מדברים היא שפתם. הם גם אינם מרבים לדבר על כך, כי הן החיים הממשיים מבטאים כל זאת בעליל. ברור שיותר קשה לענות על כך לאלה אשר באו לארץ מרצונם הטוב או מאונס (לרוב קשה גם להבחין בין שני הסוגים).

שתי הנחות יסודיות לנו: ברצוננו לקבל מן הארץ – וזה טבעי, ולתת לארץ – וזוהי חובתנו. אם נוכל לקבל מן הארץ מה שהיא מסוגלת לתת ואם נדע לתת לארץ מה שהיא דורשת מאתנו – רק אז תהפוך ארץ-ישראל למולדת.

מה אנחנו יכולים לקבל מארץ-ישראל – קודם-כל מסגרת לחיים עצמאיים ובריאים; אחרי-כן תרבות חדשה; מלבד זה הרגשת-אחריות, שכל מה שמתהווה כאן וקם, נעשה לא רק מסביבנו אלא גם על-ידינו. את כל הדברים האלה הלא שמנו לנו למטרה עוד בגולה. ולאחר שאני נמצאת בארץ שנה, יכולה אני לקבוע שארץ-ישראל יכולה בהחלט לתת את כל אלה.

אבל היא יכולה לתת רק לאלה אשר תמורת זאת יתנו אמונה, עבודה ואהבה; לכל אלה שברור להם שהארץ אינה רק ארץ-הפלאים, שגם כאן יש ימי חול ורק יום אחד בשבוע הוא יום השבת, לאלה שמסוגלים להשכיח מלבם הרבה זיכרונות קרובים, ולעומת זאת להחיות בלבם זיכרונות-קדומים – רק אלה יזכו להרגשת-הבית. כל אחד מקבל כאן לפי מה שהוא נותן. אל תחשוב שזה מעט. הנה במשך אלף שנה ויותר יכולנו כבר ללמוד מה פירוש הדבר לשים תמיד על כף-המאזניים ולהיווכח, תמיד במאוחר, שהכף השניה בכל זאת אינה זעה.

אל תחשוב שאני כותבת מילים ריקות. הרבה דוגמאות מעידות כיצד רבים-רבים מסתגלים במהירות לחיי הארץ, מקיימים את מצוותיה ולומדים מהר את השפה. הם מצליחים בכך רק הודות לרצונם העז ולאהבתם לארץ.

לעומתם יש, לצערי, גם עולים תלושים מן המפעל שלנו, שנשארו זרים בשפתם ובמחשבתם. לא היה להם האומץ הדרוש ולא הרעננות להתחדשות נפשית. דבר אחד עלי לקבוע: הארץ קשה מאוד מבחינת האקלים, הכלכלה והמדיניות. את הקשיים האלה, שאין לשנותם, מוכרחים לקבל ולהסתגל אליהם. את שאר הקשיים יש להכיר היטב, כדי לדעת להתגבר עליהם.

לא אאריך. אדגיש רק עוד כמה דברים: רצוי מאוד שתלמדו עברית לפני עלייתכם. איני מפריזה בחשיבות הדבר. כדאי וראוי לכל מאמץ לשם לימוד השפה, כי זה עתיד להקל על חבלי הקליטה. אין לשכוח שבמסיבות החדשות בארץ קשה מאוד להתמסר לכך.

התפקיד השני: להכיר את התנועה ולהגיע לידי הכרה ברורה לְמה אתם מחכים מן הארץ. חשוב מאוד לרכוש את היסוד, כדי להמשיך ולבנות עליו כאן. גם אני מרגישה עד כמה חסרות לי הידיעות הנחוצות בציונות. אמנם אני משתדלת כעת להשיגן, אבל לא לכל אחד ניתנת אפשרות לבלות שנתיים בבית-ספר, אשר בו בכל זאת יותר קל מאשר בחיי עבודה רגילים.

אם ישאלו אותך, אמור שבעל-מקצוע טוב בחקלאות או בתעשייה יכול בנקל להסתדר כאן.

ברור שאת המקצוע הוא צריך לדעת היטב. בחנוונים, רופאים ופקידים אין צורך. הם ישנם למכביר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s